איילה ברגר
Ayala Berger
ayala.be95@gmail.com
ayalaberger.com/
@ayala_berger
כולם מתו
עבודתי התחילה מזיכרון דהוי של רגע בהלוויה של סבתי מלפני שמונה שנים, בו קבוצת אנשים התכנסה סביב בור באדמה, כולם רציניים, עצובים, בוכים ורק אני איני מצליחה להשתלט על עצמי וצוחקת. ניסיתי לשחזר את אותו זיכרון קומי, מביך, כמעט נשכח, מאותו רגע בבית הקברות בנתניה. לצורך כך, גייסתי את אמי יחד עם חבריה וחברותיה, אשר חלקם נכחו בהלוויה המקורית. הסרט, כמו הזיכרון, נותר חמקמק ופרגמנטרי. הוא מפוצל לשתי אפשרויות של תיעוד: תיעוד הפעולה ותיעוד האירוע (המשוחזר). הניסיון הכושל לחזור אחורה, לעמקי הזיכרון הנשכח, חושף מערכת יחסים מורכבת בין בת לאימה, באמצעותו אני בוחנת- היכן מתחילה ונגמרת האפשרות לשחזר זיכרון סובייקטיבי? והאם יש בכוחו של הקולנוע/האמנות להביא לתיקון או ריפוי?
