רועי דוויק
Roi Dwek

מדרון: טיילת ארמון הנציב כמעבר מדופן לפארק

I .הפרויקט עוסק בהתוויית מסגרת עבודה לשטח המדרון בין טיילת ארמון הנציב ויער השלום בירושלים. האתר מצוי מערבית לגבולו של הקו הירוק ונכלל בעבר במובלעת אשר חיברה את ארמון הנציב, הקו העירוני והר הצופים בין השנים 67-48 . החקירה ההיסטורית של האתר מתוארת דרך ארבעה סוגי נוף: הבתה, הטראסה החקלאית, הגן והיער. ארבעת נופים אלה קשורים בסדרה של גורמים שעיצבו וארגנו את המרחב: הבתה כתצורת הקרקע הרחבה בה שולטים בני שיח וצמחים עשבוניים; הטראסות החקלאיות שנבנו במדרון על ידי תושבי הכפרים הערביים; הגן המצוי במנזר סיינט קלייר ( 1888 (המשקיף אל העיר העתיקה; יער השלום שניטע בשנות ה -70 ומסמל את שינויו של נוף הכפרים הערביים ומטעי הזיתים לנוף ישראלי של מצבות זיכרון לחללי מלחמות, פלקטים של שמות תורמים ואזכורים תנכיים- נוף 'גן עדן' של הארץ המובטחת, הפסטורלית, המקיפה את העיר העתיקה. נוסף על קריאה זו, נבנו שלושה מוסדות ישראלים, פלסטינים ומנדטוריים במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 :חוות הלימוד החקלאית של רחל ינאי, הקולג' הערבי, וארמון הנציב. אלה מחזקים את הקריאה של האתר כמקום אסטרטגי, פוליטי, חקלאי ואקדמי. הטיילת אשר תוכננה בשנות השמונים ותחילת שנות ה-2000 על ידי אדר' לורנס הלפרין ואדר' שלמה אהרונסון נבחנת כאובייקט נופי רגולטיבי המארגן את המבט אל עבר העיר העתיקה, "מלבינה" את המדרון ומכילה סימנים של ממלכתיות ושלום מיוחל. התבוננות פרגמנטרית של מרחב הטיילת דרך משתמשיה ויחסיה הבנויים, הפוליטיים והנופים באמצעות השרטוט מהווה כלי מארגן, כזה אשר יוצא מהמבט הפרספקטיבי של גלויית הנוף בו הטיילת רבויה. בהווה, הטיילת שוב משנה את פניה מאובייקט נוף אל מתקן תיירות בחסות גורמים פרטיים המתחזקים את הנרטיב הישראלי. II .ההצעה לתכנון מבקשת להתייחס לדופן הטיילת וליחסה כלפי המדרון של יער השלום על ידי הפיכתה לפארק. הפארק כמקום המאורגן על ידי סט חוקים, תקנות והחלטות עיצוביות אשר שונים מהתכנון העירוני הסובב אותו. הוא נתפס כמרחב א - פוליטי בעל מופע ספונטני, מלאכותי, חסר גבול ברור. מרחב זה יכול להתמלא בצורה תמידית, זמנית ובצורה שנראית ולא נראית, על ידי בני אדם, חיות, צמחים, בניינים ותשתיות. במקום מרחב סמלי, אינסטרומנטלי ו- 'לא פרודקטיבי', הוא מכיל בתוכו תשתיות, שירותים, מכוני מחקר, אתרי תיירות וחקלאות זאת על ידי מארג הקשרים בין הטבעי והמלאכותי. הפיתוח הנופי מתווה סדרה של חתכים אשר מוסטים מן המבט אל העיר העתיקה והטופוגרפיה הטבעית. אלה יוצאים מן השבילים המביטים לנוף הרחוק וממקמים את העוברים ושבים בנוף הקרוב, המיידי, זאת על ידי מעברים, מדרגות ורחבות המורכבים מאלמנטים סדרתיים של קורות וסריגי פלדה. במקביל, מוצעת שידרה חדשה אל המדרון בדמות מדרכה הנפרשת על גבי הכביש הלוגיסטי המחבר בין ג'בל מוכבר ואבו-טור אל דרך חברון. המדרכה עשויה מסדרת פריקסטים המכילים בתוכם תשתיות מים וחשמל ופתחים המאפשרים גישה לחיבור וניקוז. אלה משתנים בהתאם לחתכי הנוף ומכילים אלמנטים בסיסים – ספסל, שולחן, מדרגה, גופי תאורה ומזרקות לשתייה אליהם יכולים להיצמד מגוון שימושים ושירותים קבועים או ארעיים, כך, המדרכה מהווה אובייקט פתוח קצה הזמין לשימוש ושינוי. אחת ההצעות המבניות הוא מקום חניה ושהייה לנהגי אוטובוס ומשאיות, אשר נובע מצורך קיים עבור הנהגים שמעבירים את יומם בהמתנה בתאי המטען של רכבם לתיירים וסחורות. המבנה- נגזרת של מקומות חנייה ושימושים בסיסיים של שירותים, רחצה, אכילה, מנוחה ותפילה- ממוקם באתר חפור ומבוטן בחלקו, לצד טראסות חקלאיות מוזנחות וסדרה של בתים פרטים בבנייה בלתי חוקית. מיקומו בנקודה זו נועד לאפשר היפוך נוסף בתפיסת האתר: שינוי נקודת הפתיחה של המבקר, מקו הרכס העליון הצופה לנוף, אל המדרון, שההליכה בו היא האמצעי המחולל את החוויה באתר.