דביר מור שושני
Dvir Mor Shoshani

מחוץ לרשת

הפרויקט שם דגש על התווית המושג האדריכלי ''OffGrid' מול ניסיון לייצר דיאלוג ושיח תרבותי, מרחבי, פוליטי, טכנולוגי עם הרצף האורבני המשתנה. הפרויקט בוחן תופעה אשר התפתחה בדרום תל-אביב ויפו בהתמקדות ב-85 השנים האחרונות; יעוד הקרקע עבר שינוי בארבעה שלבים. בשלב ראשון לפני כמאתיים שנה, מרחב חולות השפלה פותח לייעוד חקלאי וגידולי הדרים. בהמשך חל שינוי לייעוד של בתי מלאכה, סדנאות יצור ומסחר, ובשלב האחרון בתהליך ספונטני ולא מתוכנן, לאזור בו השימושים מעורבים. מגמה זו ניכרת בתמונת המצב הנוכחית. במקביל, העיר צמחה ועברה תהליך דינאמי של השתנות כמרחב אורבני, והתפתחה לשולי העיר. תופעות אלו משתלבות במגמת שינוי באופי העיסוק בשטח בתי המלאכה והסדנאות, כתוצאה מחידושים טכנולוגיים גלובליים ויישומם בתהליכי הייצור של מפעלים. תופעת 'מחוץ לרשת' - 'OffGrid' – מגדירה את עצמה במימד חדש בפרויקט זה, ומתבססת על אתרים במרחב האורבני של תל-אביב-יפו. נכון לעכשיו המתחם ממוקם ברצף האורבני הקיים, מנותק ומנוכר ייעודית מסביבתו הפרוגרמטית. במקורו האתר היה משוייך לאיזור והתאים לייעוד הקרקע והיה לו מכנה משותף עם המבנים הסמוכים לו במרחב הסביבה. עם הזמן האיזור עבר שינויים קהילתיים-תרבותיים-אדריכליים, ומשייכות מוחלטת הפך להיות מנוכר למקום. נוצר מצב בו המתחם התפתח להיות אי אורבני ללא קשר לייעוד המשתנה בסביבה המקיפה אותו. כיום, למתחם אין קשר לרעיון התכנוני האדריכלי המקורי, אשר יועד להיות בית למבנים בעלי יעוד קרקע משותף. לצורך ביסוס התופעה, הפרויקט סוקר חמישה מקרי בוחן בדרום תל-אביב-יפו השונים במימדיהם ואשר הוקמו בעשורים שונים: בית הקברות טרומפלדור (1902), אצטדיון 'בלומפילד' (1920), טחנות קמח ישראליות (1931), קרית המלאכה (1965) ומרכז פנרמה (1979). הסתכלות על תהליכי השינוי המיבני במתחמים השונים לאורך ציר הזמן ב-50 השנה האחרונות. השינוי בא לידי ביטוי בהתאמה למרחב - מליבת האיזור בעבר, בו היתה התאמה מוחלטת להגדרת ייעודו, הם הפכו זרים במרחב. רואים כיצד חלה תחלופת יישומים באיכלוס המתחמים וסביבתם, אשר צמחה מלמטה למעלה, ללא פעילות הרשויות המוסמכות. בנוסף, כיצד התקבלו בקרב קובעי ההחלטות במחלקת התכנון העירונית השינויים התעסוקתיים אשר היוו את המירקם האזורי והאנושי במתחמים בשולי העיר. ההגדרה מתחלקת לשלושה היבטי 'OffGrid', פיזי-מרחבי, פוליטי-תעסוקתי-חברתי-קהילתי, תרבותי. הפרויקט מתמקד במתחם קרית המלאכה, לבסס את התופעה ולהעריך את הפוטנציאל המרחבי של האתרים במבחן המציאות הנוכחית, אל מול העיר המתפתחת, כהשוואה לאיזורי המגורים המתהווים בסביבתם. כמוכן, המענה לצורך היחודיי בזמן תכנונם - אל מול התפתחותם בציר הזמן. ההבנה כי אזורים אלה מהווים מטרה לפעילות נדל"נית עכשווית, שערכה רק עולה עם הזמן. בניגוד לתפישת העיריה, מחקר הפרויקט והסקירה במתחמים, מצביעים כי ייעוד איזור זה ללא מגורים, סביר שלא יוכל להתקיים בשלב זה בציר הזמן, תהליך המתהווה כחלק מיוזמת אנשי עסקים ואנשי נדל"ן הפועלים מול העיריה לקדם תכניות תב"ע. סקירה של מספר מבני מגורים המקיפים את אתרי הבוחן, ויחידות הדיור בהן, כדי לבצע אופטימיזציה של יחידת המגורים הסטדנטרית לאזור. בד בבד עם ניסיון להיטיב בתכנון יחידת הדיור האופטימלית, דיור "מכיל". מתחם קרית המלאכה אמור להיות לב וגשר פורץ דרך לקהילות בדרום תל-אביב-יפו. האתר יהווה מפתח לפיתוח סביבתי חברתי-קהילתי-אקולוגי, המשלב מורשת מקומית, אדריכלות וחידושים טכנולוגיים. האינטגרציה בדגש לחיבור ושיתוף פעולה אקטיבי עם תושבי שכונת שפירא, טרם יכנסו יזמי הנדל"ן, בכדי למנוע תרחיש של ביטוי שלילי של תהליכי ג'נטריפיקציה בדחיקת ועזיבת האוכלוסיה המקומית הותיקה. מתחם קרית המלאכה בתכנון הפרוייקט, מבטא שילוב מתווה משולב ומתווה הוליסטי, בהיותו גשר בין הסביבה ואוכלוסיתה. העיר נתפסת כיחידה אחת, בעלת שֹונּות ומגוון פנימי, גמישה המעודדת שינוי, עדכון וצמיחה בגבולות תחומה האורבני. התכנון יוצר פוטנציאל גבוה לשיתופי פעולה ונותן מענה לאוכלוסיות המגוונות סביבה. בתכניות העירוניות מתחם קרית המלאכה היא מעין 'מובלעת' מקומית. התיכנון מתחבר לכל חזית, ומזמין את תושבי הסביבה לתהליך אינטגרציה. המתווה המשולב מבקש לשכלל את מודל הסמיכות ומציע לחזק את אזורי המגורים ואת התעשיה ומאפשר עירוב בין מגורים, תעשיה ושימושים עירוניים. תכנון עתידי לשמר את התרבות והמורשת אשר התפתחה במקום וקהילת האמנים המאכלסים את יחידות סדנאות קרית המלאכה במקום, יכולים להוות את הכח התרבותי המניע, ומנוף המעניק ציביון למקום מול חזית יזמי הנדל"ן, הפועלים משיקולים כלכלים.