חן ג'נט עופר
Hen Janet Ofer
עיר תחת גג
פרוייקט גמר בהנחיית דנה גז כבר הרבה סופר על התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. המקום החל את בנייתו בשנות ה-60 ונפתח לקהל הרחב בשנת 1993. הוא יועד להיות אחד ממקומות הבילוי הגדולים בתל אביב ולשמש כמרכז מסחרי חדש מסוגו. בסופו של דבר לאחר כשנתיים של פעילות הקומה הראשונה והשנייה נסגרו כתוצאה מזיהום אוויר ועיקר התעסוקה עברה לקומות העליונות. התחנה נמצאת בחזקת חברת נצב״א שמפקירה את המקום על מנת להפוך אותו לשטח נדל״ן ,מונעת את ההתנהלות התקינה והיומיומית של תושבי המקום ואינה מבינה את חשיבותה של התחנה כחלק מהותי מהמרקם הישראלי ובפרט ממרקם החיים התל אביבי. לאורך השנים נשמעו טענות שונות לגביי התחנה וההצעה לסגור אותה הועלתה מספר פעמים. על התחנה המרכזית שמעתי המון ולא הזדמן לי להגיע לשם. אותי סקרן מה כבר יכול להיות כל כך נורא במבנה הזה? למה כבר שנים מדברים על סגירתה ולמה קוראים לה כתם שחור? כשהגעתי במהלך העבודה על הפרוייקט חוויתי חוויה שונה ממה שתיארתי לעצמי. המקום היה עשיר בתרבות, באנשים ובייחודיות. היה עושר בכל פינה ואווירה מנותקת מהחיים שבחוץ. במשך השנים התחנה הפכה לבית לאוכלוסיה שונות בחברה הישראלית. אנשים שונים זיהו את הפוטנציאל ופעלו על מנת להפעיל בתחנה מקומות שונים לטובת החברה. במקום התפתחה תרבות ססגונית ומגוונת שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר בארץ. הפרוייקט קורא לפעולה לשימור התחנה ומציע זווית ראייה נוספת על המקום. הטקסט לאורך החוברות נערך מכתבות עיתונאיות, מאמרים של גופים ממשלתיים שונים ונכתב מזווית הראייה שלי ומהחוויה שלי מהתחנה ומועבר דרך 3 שכבות שונות של מידע: אנליטית, תרבותית ואישית שלי. הפרוייקט חוגג את התרבויות המתקיימות בתחנה, נותן להן ביטוי ושם עליהן זרקור שלרוב מופנה לכאוס השורר שם. כמו שכתב יקיר אלקריב בכתבה לידיעות אחרונות, קל לשנוא את התחנה המרכזית אבל אנשים אינם אוטובוסים שאפשר להסיע ממקום למקום. עם סגירתה ייסגרו גם מאות עסקים קטנים וייפגעו אנשים רבים מהמהלך.
