נטע שאלתיאל, נדב דגני
Netta Shaaltiel, Nadav Dgani

על זיקנה ועל מקום

”נקודת המבט הרווחת אודות הזדקנות: זמני החיים מקובעים לנרטיב קולקטיבי שבמרכזו ’המבוגר העובד היצרני‘, בעוד שזקנים נחשבים חברים לא פרודוקטיביים בחברה. לכן, המשמעות של הזדקנות נתפסת כירידה ברמת התפקוד“. (“ Age-Inclusive Public Space”, Dominique Hauderwicz & Kristian Ly Serena) הגישה המסורתית לשאלה מהו גיל הזקנה מתייחסת בדרך כלל לגיל הכרונולוגי בו פורש אדם לגמלאות, לרוב גיל זה מוגדר +65 .הגדרה שהתפתחה בעיקר ככלי בירוקרטי לקבלת פנסיה. במהלך השנים התבססה הגדרה זו כגבול הקובע את המעבר מבגרות לזקנה, וכך גם התקבעה התפיסה החברתית תרבותית, על פיה יש קשר ישיר בין הגיל של אדם ובין מצבו הפיזי, קוגניטיבי, תפקודי...אבל תהליך ההזדקנות הינו אינדיבידואלי ומשתנה מאוד מאדם לאדם. הפרויקט ממוקם בלב פתח תקווה, מרכז גריאטרי ”גבעת השלושה“, ונמצא על שרידיו של קיבוץ גבעת השלושה ההיסטורי אשר ננטש ב-1952 .זהו מקרה בוחן ייחודי למקום סגור מהעיר המכיל שכבות שונות של תכנון, של נוף ושל התארגנות חברתית. מקיבוץ המבוסס על ערכים חברתיים של שיתוף, הדדיות, רב-גילאיות ויצרנות, לכפר גריאטרי סגור מהעיר שמנכיח את ההפרדה של האוכלוסייה הזקנה מכלל החברה ומבוסס על ערכים של טיפול. על זקנה ועל מקום הוא מאגר מידע הטמון באתר. אוסף על- זמני של סיפורים המתארים את המתח המתקיים בין עיר למקום סגור, בין גיל ליצרנות ובין זקנה של אדם לזקנה של מקום. הסיפורים חושפים מערכות עירוניות חברתיות הנסתרות מהעין, וקשורים בשרידים נופיים, בעצים שנשתלו בראשית המאה הקודמת, שבילים שכמעט נמחקו ודאגה חברתית השואפת להתקיים במרחב העירוני. הפרויקט מטיל ספק על האופן שבו מאורגנת העיר וליחס שבו החברה הכללית מתייחסת אל מי שנחשבים ”לא יצרניים“, באמצעות חיבורים עירוניים חדשים המבוססים על דאגה, שיתוף, למידה וערבות הדדית.