שניאל סגל
Chanielle Segal

ללא כותרת

התקופה הנוכחית בעיניי היא גרסה מודרנית לסיפור מגדל בבל; ניסיון האדם להתעלות על טבעו והתפרקות הסדר הקיים כהשלכה של גחמה זו. המגיפה העולמית הביאה עימה שבועות של בידוד שבהם צורת ההתקשרות העיקרית הייתה דרך המסך. גם מי שהקפידה לשמור על מרחק מהפלטפורמות הווירטואליות־חברתיות מצאה את עצמה מושטחת ומכווצת למסגרת קטנה של מסך, כשהיא תוהה אם מישהו בכלל מביט בה בפנאופטיקון הדיגיטלי. האפשרות להתנתק מהכבלים הפיזיים ולהתחבר בלחיצת כפתור לכל אדם או סביבה, עם המצלמה והעין הפולשנית, הביאה למציאות חושית של מרחב קטוע ושבור עם גבולות מטושטשים. חוויה חושית זו שהיא כמו שפה פנימית שאליה התרגלנו מהווה בסיס לעבודה זו. עבודות הווידיאו מתייחסות לשתי תמות עיקריות הנפגשות ומצטלבות זו בזו. האחת היא התבוננויות שונות בנוף ובמרחב והשנייה היא שימוש אינסטרומנטלי בדמותי כשהיא מופיעה בזהויות רבות. בעבודות אני מציבה את הדמויות ביחס מערער, אירוני ומשחקי ביחס למרחב. כך אני בוחנת את הגבולות בין המרחב הפנימי, המרחב החיצוני והמרחב הטכנולוגי. ההצלבה בין ההתגלמויות השונות שלי בנופים המתחלפים מייצרת זהויות רב־מרחביות הנעות על המנעד שבין ריבוד להשטחה.